<h1>ראבי"ה סימן תקפ"ד</h1>
<h2>דף כג:</h2>
אין פורסין על שמע. דינו מפורש בסוף פרק כשם [ל' ע"ב] (בסופו) רבי נחמיה אמר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו. ומשמע התם שצריכין לומר עמו (על) כל דיבור ודיבור לאחר שפתח. נראה לי דהוא הדין לעובר לפני התיבה, דמאי שנא. ולכתחילה צריך לענות אחריו, דילמא לא מכוין דעתיה, אי נמי לאפוקי נפשין מפלוגתא דרבן גמליאל ורבנן דפליגי במסכת ראש השנה [ל"ד ע"ב] אי שליח צבור מוציא בקי כשאינו בקי. ופלוגתא בברכות של כל השנה. ובתוספתא דברכות פרק קמא [הי"א] תניא אין עונין עם המברך קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו וברוך ה' ממקומו כל אילו היה רבי יהודה אומר עם המברך. והכי פרישא אין עונין בקול רם, כמו וענו הלוים וגו' [דברים כ"ז]. ועד כאן לא פליגי אלא בקדוש קדוש קדוש [ובקול רם], אבל [בלחש אי נמי] כל יוצר אור (בלחש אי נמי) לדברי הכל עונין אפילו בקול רם כדברי רבי נחמיה. כך נראה לי. ורבותי מזד[נדזי]ן בה. קדיש וברכו אם מיקרי דבר שבקדושה פירשתי במקום אחר.
<h2>דף כד.</h2>
המפטיר בנביא הוא פורס על שמע. [בפרק] למה אמרו במסכת סופרים [פי"ד ה"ח] פליגי, יש אומר בשמע של ספר תורה, ומפרש ואזיל פסוקי שנוהגין לומר קודם שמוציאין התורה. ויש אומר פורס על שמע לומר יוצר אור וקדיש.
